אז מה אני בעצם עושה? 

כללי הכתיב

איך כותבים – ורדים או וורדים? איתִי או אתי? להשאר או להישאר?

סוגיית הכתיב המלא/חסר היא סוגיה חשובה וכבדת משקל בעריכה.

מטרתם העיקרית של כללי הכתיב חסר הניקוד היא להקל את הקריאה ולהבהיר את הטקסט ככל האפשר. הדבר ניכר בפרט בכללים המעודכנים (מסיוון תשע"ז). אלו כללים שנוסחו לאחר היסטוריה לשונית בעלת תהפוכות בתחום, ויש בהם היגיון רב.

הקטע הזה, למשל, טעון כמה תיקוני כתיב:

כדי לא לקבל מונומנט פיסולי במרכז הבית בין הסלון לפינת האוכל או חויה של אנדרטה מיד כשפותחים את הדלת הראשית, יש לתאם את מיקום המדרגות ביחד עם בחירת כוון הכניסה הרצוי בהתחשב בחוייה שרוצים להשיג בחלל, האם רצוי סוג של מבואה המייצרת פרטיות על-ידי חסימה או דוקא מיקום צדדי למדרגות המייצר הזמנה פנימה, פתיחות וזרימה.

התיקונים: חוויה, מייד, בחוויה, דווקא.

פאסה

לחוסר ידע יש הומור משלו: ערבוב ביטויים זה בזה יוצר ביטויים חדשים ומגוחכים לעיתים.

למשל:

סגנון הלבוש ההוא כבר פאסה מן העולם והוא אינו מקובל בימינו.

יש פה הכלאה של שני ביטויים: פאסה – עבר, חלף (passé, צרפתית)

פס מן העולם – כלה, תם.

המשמעות של ביטוי א' דומה מאוד לזו של ביטוי ב', אך בין המילים פס ופאסה אין שום קשר, ולכן חיבורם לביטוי אחד הוא חיבור עילג-משעשע. תם זמנו, ובמילה אחת – פָּאסֶה!

אז מה נכון לומר? אחת משתי האפשרויות:

• סגנון הלבוש ההוא כבר פאסה.
• סגנון הלבוש ההוא כבר פס מן העולם.