אז מה אני בעצם עושה?

עריכת תוכן

בעריכת התוכן מתוקנות עובדות משובשות. כמו כן מטופלים כפילות, חוסר התאמה בין חלקי הטקסט, משפטים שאינם מחדשים דבר, מילים מיותרות.

עריכה מסוג זה נשענת על ידע עולם רחב, על היגיון ועל הבנה סמנטית.

דוגמאות? בבקשה:

ידע עולם –

• …כדברי דוד המלך עליו השלום: "דבר שקר ישנא צדיק".

            …כדברי שלמה המלך עליו השלום: "דבר שקר ישנא צדיק". 

משמעות של מילים (סמנטיקה) –

• יוסף שכנע את ידידו לקנות את המוצר, אבל הידיד סירב.

יוסף ניסה לשכנע/שידל את ידידו לקנות את המוצר, אבל הידיד סירב.

• אחד מעשרת הדיברות הוא דִּבֵּר (לא דִּבְּרָה). צורת הריבוי דִּבְּרוֹת אינה מעידה כי זהו שם עצם זכרי. הרי גם השם חַלּוֹן – כמו שמות זכריים רבים – הוא ברבים חַלּוֹנוֹת, ועדיין היחיד אינו חַלּוֹנָה.

• ברשותכם, ציטוט:

במהירות רבה התפתחה צרמוניה סביב העסקתו של המנהל החדש.

מה פירוש המילה צרמוניה?

לפי מילון אבן שושן: טקס, סדר המנהגים והפעולות במעמד רשמי מסוים.

ממש לא מה שחשבנו…

נכון, משקל המילה צרמוניה דומה לזה של הרמוניה, שמשמעה ידוע. תוסיפו לכך את השורש צר"ם והרי לנו מתכון לשיבוש רוֹוֵח!

מה יעשה הכותב ולא ישבש?

באמת מה?

אני מציעה פתרון פשוט מארגז הכלים שלי – בדיקת מילים 'חשודות' הנסמכת על ידע סמנטי עשיר.

פיסוק*

סימני הפיסוק מסייעים להבנת הכתוב. הם מרמזים על מבנה המשפט ועל הטעמתו ומפיחים חיים בטקסט.

כללי הפיסוק אינם נוקשים, ועריכה ערנית מחוללת בהם שינויים המיטיבים עם הטקסט.

למשל – העורך ידלל את הטקסט מסימני פיסוק כשלפי שיקול דעתו הם מעמיסים מדי, כל זאת עם מודעות לכללי הפיסוק ובמסגרתם. ידיעת כללי הפיסוק על בוריים היא זו שמאפשרת לעורך גמישות במקרה הצורך.

למשל:

הפלסטיות של מערכת העצבים מאפשרת לה להתאים את פעילותה לשינויים בתנאים הסביבתיים[1], על סמך ניסיון קודם. זהו המנגנון המאפשר למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה. בעקבות זאת היא מאפשרת בין היתר גם את הצבירה של הידע הכללי במהלך חיי האדם.

הידע הכללי שנרכש מאוחסן בזיכרון. זיכרון סמנטי הוא אחד משני סוגי הזיכרון המפורש,[2] שהוא חלק מהזיכרון לטווח ארוך. זהו זיכרון של ידע כללי ועובדות. (ויקיפדיה)

[1] מחיקת פסיק בהתאם לכללי הפיסוק.

[2] תוספת פסיק. אפשרית לפי הכללים אך לא מחויבת.